פסק-דין בתיק ת"א 15854-05-10

1.         ביום 30.3.09 אירעה תאונת דרכים בה היו מעורבים פסח כץ, שנהג ברכב שהיה מבוטח על ידי התובעת, ובדרי קזרוב שנהג ברכב שהיה מבוטח על ידי הנתבעת 2.

            התובעת שילמה למבוטחה את הנזקים שנגרמו כתוצאה מן התאונה, אך מכיוון שלטענתה האחריות לאירוע מוטלת הנתבעים - הנהג האחר ומבטחתו -   תבעה מהם לשלם לה את הנזקים, בסך של 92,753 ש"ח.

            (בענין הסכום ראה ההסכמה בעמוד 4 לפרוטוקול).

הנתבעת 2, שאף היא פיצתה את מבוטחה בגין הנזקים שנגרמו לו באותה תאונה בסך של 14,953 ש"ח, הגישה תביעה שכנגד בטענה כי האחריות מוטלת דווקא על התובעת ועל הנהג מטעמה.

2.         מדובר בתאונה שהתרחשה בצומת מרומזר, כאשר כל אחד מהצדדים טוען כי הנהג האחר הוא זה שחצה את הצומת באור אדום, ולפיכך יש להטיל את האחריות לקרות התאונה ולתשלום הנזקים עליו.

שני הצדדים הגישו חוות דעת של בוחן תנועה מומחה מטעמם, כאשר כל אחד מהמומחים תאר את תוכנית הרמזורים של הצומת, הסדרי התנועה במקום, ומופעי רמזור ירוק. כמו כן הוצגו הודעות הנהגים המעורבים כפי שנמסרו לחברות הביטוח, כאשר בחוות דעתו של ניסים אליאס מטעם התובעת נקבע, כי על פי הנסיבות שתוארו ועל פי מופעי הרמזור, יש להניח ברמת סבירות גבוהה כי האחריות מוטלת על הנתבע 1.

מנגד הסכים מומחה הנתבעת, רפי וולמרק, כי תוכנית הרמזורים והפעלתם תואמת את חוות דעת התובעת, אולם מסקנתו בשאלת האחריות לתאונה היתה שונה, ולפיה סביר יותר כי נהג התובעת הוא זה שחצה את הצומת באור אדום. 

הצדדים ויתרו על חקירות בוחני התנועה והגישו את חוות הדעת כפי שהן לבית המשפט.       

3.         בנסיבות אלו העידו שני הנהגים ואשתו של נהג התובעת על מה שאירע ביום התאונה.
פסח כץ סיפר כי הוא עמד ברמזור על מנת לפנות שמאלה והמתין לאור ירוק.  כשהתחלף הרמזור והגיע תורו הוא החל בנסיעה, הבחין ברכב הנתבע במרחק של כמאה מטרים מהצומת, הוא חלף בנסיעתו על פני שני מסלולים בנתיב הנגדי וכשהגיע למרכז הצומת אירעה לפתע התאונה, ורכב הנתבעת פגע בו בחלק האחורי ימני של רכבו.

העד נחקר על מצב התנועה בשאר המסלולים בכיוון נסיעתו, והסביר כי לנוסעים ישר (ולא שמאלה) היה רמזור ירוק כל הזמן.  

4.         הגב' רסה כץ אשתו של נהג התובעת, שהיתה נוכחת בזמן התאונה, סיפרה כי היא זוכרת שהם המתינו לרמזור שיתחלף והחלו בנסיעה באור ירוק, כשלפתע חשה בחבטה חזקה.

העדה לא ידעה למסור פרטים נוספים על האירוע, והיא לא ראתה את רכב הנתבע עד לרגע התאונה.

5.         הנתבע העיד אף הוא על תנאי הדרך, על מצב הרמזורים, ועל כך שבנסיעתו התכוון להמשיך ישר תוך כדי נסיעה רצופה ברמזור ירוק, כשלפתע הבחין ברכב התובעת חוצה את נתיבו. הוא ניסה לבלום ולסטות ככל יכולתו אולם לא הצליח למנוע את התאונה ופגע בחלקו האחורי של הרכב האחר.

הנתבע נחקר כיצד לא הבחין ברכב התובעת שהחל בנסיעה למולו, והסביר כי כלי רכב אחרים עצרו משמאלו לצורך פניה בצומת, וחסמו את שדה הראיה שלו מהכיוון ממנו הגיע נהג התובעת.

 6.        עיינתי בהודעות שמסרו הנהגים לחברות הביטוח שלהם, ונמצא כי שניהם עמדו על גירסתם הראשונה וכל אחד מהם טען כי נסע ברמזור ירוק,

גם עיון בתמונות הנזק לא הועיל לפתרון המחלוקת מי מבין הנהגים עבר באור אדום, כשאמנם הפגיעה ברכב התובעת היתה מאחור, ואילו פגיעת רכב הנתבע היתה מלפנים (כשהנזק שנגרם לרכב התובעת הוא גדול בהרבה), אולם בחינת גירסת הנהגים בקשר למיקום הפגיעה בכלי הרכב, כמו גם הפעם הראשונה בה הבחינו זה בזה אינה פותרת את השאלה מי מהם עבר באור אדום.

בחנתי בעיון גם את חוות הדעת שהוגשו ע"י המומחים, ושניהם מודים כי אינם מסוגלים לקבוע מי מבין הנהגים היה זה שנכנס לצומת באור אדום, ואך מפנים לסבירות בשילוב עם מופעי הרמזור, תוך מסקנה כי הנהג האחר הוא זה שאשם בתאונה.

7.         בנסיבות אלו אין בפני גירסה אחת טובה מרעותה, וע"פ התרשמותי לא התגלו סתירות ממשיות בדברי הנהגים, באופן שניתן לקבוע כי עדיפה עדות אחת על פני האחרת, ובבחינה מעמיקה יותר ניתן לומר כי האפשרות שהנתבע חלף על פני מרחק של כמאה מטרים וחצה את הצומת באור אדום מלא אינה סבירה, אך גם האפשרות שמי שממתין להחלפת רמזור ויטעה בו - כגירסת התביעה - אינה סבירה באותה מידה.